לפני שהציגו להם את 'הדרך אל האושר' בזמביה, אומה אפריקאית מרוששת, האנשים איבדו את הרצון לעבוד יחד למען מטרה משותפת. הם התמקדו בהישרדות האישית שלהם ולא חיפשו פתרונות לעוני ולרעב הנפוצים שקראו תיגר על הישרדותם על בסיס יומי. קל לראות מדוע. תוחלת החיים בזמביה היא רק 62, ומשמעותה של היסטוריה של רעב, חולי וחוסר השכלה היתה שתשומת לב לתקנונים מוסריים היתה צריכה להמתין.
אבל מאז שהוצגה 'הדרך אל האושר', אלפי תושבי זמביה ומשפחותיהם החלו לחיות חיים יותר אתיים, פרודוקטיביים ואחראיים.
הם חייבים זאת לכומר טדי סיצ'ינגה, כומר אפריקאי שמשתמש ב-'דרך אל האושר' כדי לשפר את חייהם של בני זמביה העניים, אדם אחד, כפר אחד, קהילה אחת בכל פעם. "החומרים של 'הדרך אל האושר' הם מאוד שימושיים למשפחות בקהילות המאמינים שלי", אמר הכומר סיצ'ינגה. "הם כתובים בצורה פשוטה וקלה להבנה. התחלתי להשתמש בחומרים האלה כי יש להם ערך רב בחיי היומיום. יש לנו כאן צורך אנושי רב והכלים האלה עונים על הצורך הזה כדי שאנשים יוכלו לרומם את עצמם".
הוראה ועזרה לאחרים הן טבע שני לכומר סיצ'ינגה. הוא קיבל תואר בהוראה לפני שהוא החליט להפוך לכומר, והוא משלב את הנטיות האקדמיות והרוחניות שלו כשהוא מביא את 'הדרך אל האושר' לקהילות המאמינים שלו. מנהיגות הכנסייה האנגליקנית הבחינה בהצלחתו ומינתה אותו לצ'פלין ההכשרה של מחוז הבישוף. בתפקיד זה הוא מכשיר אחרים בכללים של 'הדרך אל האושר' ונותן למטיפים עמיתים עצות על איך לשלב אותם בדרשות שלהם. הוא גם מספק הדרכה על הקמת קבוצות מקומיות.
